פסק-דין בתיק ב"ל 7428-11-11

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.8.2011 (להלן: הוועדה) במסגרתה נקבע כי לא נותרה למערער נכות צמיתה.

2. בישיבת ההערכה המוקדמת שקיים בית הדין ביום 12.1.2012, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה פסק הדין בערעור יינתן על יסוד כל החומר המצוי בתיק, לרבות השלמת טיעוניהם בעל-פה, כפי שמצאה ביטוייה בפרוטוקול הדיון.

התשתית העובדתית שביסוד הערעור

3. המערער, גנן בהכשרתו, נפגע ביום 10.3.2010 בתאונת עבודה אשר גרמה לו לשבר בעצם הבריח השמאלית (להלן: התאונה).

4. ועדה מדרג ראשון התכנסה ביום 18.1.2011 ופסקה כי לא נותרה למשיב נכות צמיתה בגין התאונה האמורה. הוועדה נשוא ערעור זה הגיעה אף היא למסקנה זהה תוך שקבעה בממצאיה הרפואיים כך: " צילום כתף שמ' - 24.7.11  עיכוי (צריך להיות איחוי - ר.ב.ה) טוב של השבר בשליש החיצוני של עצם הבריח, עם חפיפה קלה של קצות השבר בעיוות קל ביותר. פרק הכתף תקין. בסיכום מסקנותיה כתבה: " השבר התחבר היטב עם חפיפה קלה. אין נכות צמיתה. הוועדה דוחה את ערעור התובע ומקבלת החלטה מדרג I ". על החלטה זו הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

5. לשיטת המערער, שגתה הוועדה משהחליטה לקבוע כי לא נותרה לו כל נכות מהתאונה וזאת בשים לב לקביעתה היא לפיה נותר עיוות קל. לשיטתו, עיוות קל משמעו בהכרח התקצרות ועל כן פריט הליקוי המתאים בענייננו הוא זה המופיע בסעיף 39(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: התקנות) למצער במחציתו, ולחלופין סעיף 35(1)(ב) לתקנות או כל סעיף מותאם אחר.

6. המשיב מצדו סובר כי דין הערעור דחייה בהיותו ערעור מתחום הרפואה ומשלא נפלה בעבודת הוועדה כל טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין בה. מוסיף הנתבע ומבהיר כי סעיף 39(1) לתקנות המקנה 0% נכות עוסק בחיבור גרוע של עצם הבריח או השכם, ללא התקצרות וסעיף ליקוי 39(2) מקנה 10% נכות במקרה של אי התאחות. הוועדה מציינת כי השבר ממנו סבל המערער התחבר היטב ועל כן הדיון בפריטים האמורים אינו רלוונטי.

דיון והכרעה

7. אקדים אחרית לראשית ואומר שלאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני ושקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור דחיה. טעמי לכך הרי הם מפורטים מטה.

8. בראש יאמר כי טוב הייתה נוהגת הוועדה לו הקפידה וציינה בהחלטתה במפורש את סעיף הליקוי בתקנות אליו היא מתייחסת, ככל שיש כזה, ולא הותירה את העניין לפתחם של הצדדים.

9. אשר למחלוקת שנפלה בין הצדדים בעניין סעיפי הליקוי השונים יאמר כך: בסעיף 39 (1) נקבע כי "חיבור גרוע בלי התקצרות לאחר שבר של עצם הבריח או עצם השכם" יקנה 0% נכות. בסעיף 39 (2) נקבע כי "אי התאחות (NON UNION) בחלק האמצעי או הפנימי של עצם הבריח" יקנה 10%. ואילו סעיף 35 עניינו על פי כותרתו ולשונו הוא במצבים של מחלות העצמות והפרקים דוגמת ארטריטיס. ממצאי הוועדה הברורים נמצאנו למדים כי בעניינו של המערער נמצא איחוי טוב של השבר ועל כן לא ברור מדוע היה על הוועדה להדרש לסעיפי ליקוי אלה.

10. מכל מקום ולגוף העניין, תמימת דעים אני עם המשיב כי קביעת הוועדה לפיה לא נותרה למערער נכות צמיתה מן התאונה הנדונה מצויה בגבולות סמכותה ומומחיותה ולא נמצא במקרה דנא טעם המצדיק התערבות בה, מה גם שכמבואר לעיל החלטתה ברורה באופן כזה שלא רק רופא אחר למד ממנה את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת (ראה למשל: דב"ע מג/ 1356-01 מרדכי לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 130).

11. סוף דבר - על יסוד כל האמור, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ב, 1 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: